Light – Developer – Seed
An abstract image produced through direct spraying of developer fluid onto photographic paper reveals a complex system of motifs. At its edges, the image is reminiscent of a starry sky; at its center, it features a kind of sperm stain. By generating such a relation between these two motifs, the image seems to offer a new visual interpretation of a biblical image: “Look now toward heaven, and tell the stars […] So shall thy seed be” (Genesis 15:5). This visual formulation poses the sperm motif as one of light’s states of matter (in this case, the fluid state). Image 151120141534 (p. 5) renders this visual formulation quantitative.
The sperm motif deserves further elaboration, for it allows reference to a possible critique of the extreme reflexivity that underlies the exhibition’s entire operation. Such critique would, presumably, interpret the continuous identification of the artistic subject with the mechanical photographic apparatus as a symptom of a narcissistic pathology. Within this interpretative framework, the visual result would represent the image of an auto-erotic loop, in which the photographer-gazing at his own medium-ejaculates upon it.
However, the interpretation of the work as a product of narcissistic self-absorption holds only as long as the image’s structure is considered from the perspective of its front side (recto). Once we approach the work from behind (verso), a different economy of artistic action is revealed. The image of the “starry sky” or “seed” is printed on a transparent support, behind which another, inverted image is placed, facing backward (Image 151120141534-1, p. 5). The two images are placed back to back, their opaque backs facing each other.
Although the viewer can guess the existence of the second image at the back of the first image, the general economy allows for a most efficient artistic maneuver within the essentialist profit economy. Usually, there is an exclusive relation between the positive and the negative: either the one or the other. This is not the case of the relation of the two images here, for they are both hybrid images. Yet, the ontological disjunction that is broken in each of the two-dimensional images is reconstructed-i.e. represented-in the nature of their relation in the three-dimensional space (which works well with the sculpturality that each of the images reveals in the photographic paper). The images that are placed back to back exist in an exclusive relation regarding their existence as two-dimensional images. Shifting the exploration of the negative-positive relations to the exhibition’s three-dimensional space serves to supply a kind of “essential image” of this very opposition as yet another basic element of the photographic medium. This image induces us to regard the negative not as a photograph’s constitutive past, but also as its verso, its simultaneous and unremitting substrate. We would be able to see it, if only we could bypass the two-dimensional and approach the photograph from behind.
Pioter Shmugliakov
אור – מפתח – זרע
דימוי מופשט שמקורו בהתזה ישירה של נוזל מפתח על נייר צילום מתגלה כמערכת מוטיבים מורכבת. בקצותיה, הבבואה מזכירה שמי כוכבים, במרכזה – מין כתם של זרע, וביוצרה יחס שכזה בין שני המוטיבים היא כאילו מעניקה פרשנות חזותית חדשה לדימוי מקראי: “הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים […] כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ” (בראשית ט”ו, 5). זו הניסוח החזותי שלו כאחד ממצבי הצבירה של האור (במקרה זה, המצב הנוזלי). תצלום 151120141534 (עמ’ 5) מעביר את הנוסחה הוויזואלית הזו לפסים כמותיים.
מוטיב הזרע ראוי לפיתוח נוסף, שכן הוא מאפשר כאן התייחסות לביקורת אפשרית על עצם הרפלקסיביות הקיצונית שביסוד כל פעולתה של התערוכה. ביקורת זו תדמה, באופן צפוי, לפרש את הזיהוי המתמיד של הסובייקט האמנותי עם המנגנון המכני של המצלמה כסימפטום של פתולוגיה נרקיסיסטית. במסגרת הפרשנית הזו, התוצאה הוויזואלית תייצג את דימויה של לולאה אוטו-ארוטית שבה הצלם, המביט במדיום של עצמו, פולט עליו את זרעו.
אלא שהפרשנות של העבודה כתוצר של התכנסות נרקיסיסטית פנימה תקפה רק כל עוד מבנה הדימוי נבחן מצדו הקדמי (recto). ברגע שקרבים אל העבודה מאחור (verso), נחשפת כלכלה אחרת של פעולה אמנותית. הדימוי של “שמי הכוכבים” או “הזרע” מודפס על גבי מצע שקוף, שמאחוריו מונח דימוי נוסף, הפוך, הפונה לאחור (תצלום 151120141534-1, עמ’ 5). שני הדימויים מונחים גב אל גב, ואחוריהם האטימים פונים זה אל זה.
אם כי הצופה יכול לנחש את קיומו של הדימוי השני בגבו של הדימוי הראשון, הכלכלה הכללית מאפשרת תמרון אמנותי יעיל ביותר בתוך כלכלת הרווח המהותנית. בדרך כלל, קיים יחס בלעדי בין הפוזיטיב והנגטיב: או האחד או האחר. לא זה המקרה של יחס שני הדימויים כאן, שכן שניהם דימויים היברידיים. ועם זאת, הדיסיונקציה האונטולוגית שנשברת בכל אחד מהדימויים הדו-ממדיים משוחזרת – כלומר מיוצגת – באופי היחס ביניהם במרחב התלת-ממדי (מה שמסתדר היטב עם הפיסוליות שכל אחד מהדימויים חושף בנייר הצילום). הדימויים המונחים גב אל גב קיימים ביחס בלעדי בנוגע לקיומם כדימויים דו-ממדיים. העתקת חקירת יחסי נגטיב-פוזיטיב למרחב התלת-ממדי של התערוכה משמשת כדי לספק סוג של “דימוי מהותי” של הניגוד הזה עצמו כאלמנט בסיסי נוסף של המדיום הצילומי. דימוי זה גורם לנו לראות בנגטיב לא עבר מכונן של תצלום, אלא גם את ה-verso שלו, המצע הסימולטני והבלתי פוסק שלו. היינו יכולים לראות אותו, אילו רק יכולנו לעקוף את הדו-ממד ולגשת אל התצלום מאחור.
פיוטר שמוגליאקוב